<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ג סימן כ"ו</h1>
<h2>דף כז:</h2>
אל ה"ר חיים נר"ו. אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. עמדתי על מה שכתבת בענין כיס של תפילין, שמשתי טענות צריך שיעור. והטענה הראשונה, לפי שאין מעבירין על המצוות [יומא ל"ג ע"א], צריך שיהיה הכיס טפח ולא יותר, שלא יתערבו ויבואו לעבור על המצוות. ולפי טענה זאת כל שהוא קטן הוא יותר משובח. והטענה השנית משום חציצה, שיהא מגין על הטומאה או על הערוה שבבית. ולפי זה היה צריך שיהיה חללו טפח, שאם לא כן לא היה חוצץ, דבטומאה כהאי גוונא טומאה בוקעת ועולה. אלו הן דבריך כמשמען.
ומה שאמרת שהיותו קטן הוא יותר טוב מטעם שלא יבוא לעבור על המצוות, כן הוא האמת, מההיא דאמרינן בפרק אמר להם הממונה [יומא ל"ג ע"ב] דאמרינן התם שמע מינה מדריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצוות עבורי אדרעא אטוטפתא אסור. ורש"י ז"ל היה מפרש, להעביר מלפניו של יד ולהניח תפילין של ראש אסור. וזה הפירוש דחה אותו ר"ת ז"ל, שהרי אין זה מטעם אין מעבירין על המצוות אלא מטעם ולטוטפת בין עיניך כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים, כדאיתא בפרק הקומץ רבה [מנחות ל"ו ע"א]. וגם מה שפירש רבינו אליהו ז"ל דנפקא מינה לענין מה שאמרו [יומא ז' ע"ב] חייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה, שימשמש תחילה בשל יד הסמוכה לו יותר משל ראש, גם זה הפירוש אינו נראה, שאם על זה אפשר לומר אין מעבירין על המצוות, אם כן לא היינו צריכין לדרשא דכל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שנים, דתיפוק ליה מטעם זה שהיד יותר סמוכה לו מראשו, דליכא למימר דקרא אתא לעשה. על כן מה שפירש בזה ר"ח ז"ל [יומא ל"ג ע"ב] בשם הגאון ז"ל הוא הנכון, דמיירי כשחולצן ונותנן בתיק, שיניח תחילה בתיק אותו של ראש ואחר כך ישים עליהם של יד, כדי כשירצה להניחם ימצא של יד תחילה ויניחם ואחר כך יניח של ראש, כדי שיתקיים הכתוב כל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שנים, ואילו היה התיק רחב יתערבו, ושמא יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעבירם מלפניו, ואסור מדר' שמעון בן לקיש דאמר אין מעבירין על המצוות. וזה הפירוש נכון. ומכאן יצא המנהג לעשות התיק צר, ולפי זה כל שהוא צר הוא יותר משובח.
אבל לפי הטענה השנית שאמרת משום חציצה, ודאי צריך טפח, אבל שיהיה החלל טפח אחר שהכניס התפילין אינו צריך. ולא נזכר זה בגמרא לענין טומאה, שלא מפני הטומאה הצריכו טפח, שאין אנחנו מוזהרים לשומרם מטומאת מת, והרי אנחנו כולנו טמאי מתים, וכמו שאמרו בפרק עד כמה [בכורות כ"ז ע"ב] וכי הזאה יש לנו, וטומאת מת אין לה טהרה אלא באפר פרה. וגם לא משום ערוה ומקום הטינופת, דכיסוי כל דהוא מהני לענין והיה מחניך קדוש [דברים כ"ג]. אלא לענין הנחה על גבי קרקע מוזכר זה [ברכות כ"ג ע"א], דבכלי שהוא כליין אם אין בו טפח יש בו זלזול. והנני כותב לך מה שכתבתי בזה בפירוש הלכות ברכות שעשיתי זה לו שלושים שנה או קרוב. וזהו שכתבתי בפרק מי שמתו. בלילה עושה להם כיס טפח, פירוש כשהוא חולצן על מנת להניחם בבוקר עושה להם כיס דחללו טפח, דחשיב כלי אוהל להפסיק בינו לקרקע. לא שנו דבעי טפח אלא בכלי שהוא כליין, כלומר כיס העשוי לצורכן, דכליין קרוב להיות בטל אצלם הלכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם, אבל כלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח. ומפרש טעמא בגמרא [שם] שהרי פכים קטנים מצילין באוהל המת בהיקף צמיד פתיל, ואף על גב דלא הוי טפח חייצי. ואי קשיא, וכלי שהוא כליין כי איכא טפח אמאי חייץ, והא כגופן דמי, וכדתניא בפרקין בסופיה [שם כ"ה ע"ב] בית שיש בו ספר תורה ותפילין אסור בתשמיש המיטה עד שיוציאם או שיניחם כלי לתוך כלי, ואמר אביי לא אמרן אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מנא דמי. והא ודאי לא קשיא, דככלי אחד מיהא הוי. והיינו דאמר רבא [שם] גלימא עלוי קומטרא ככלי בתוך כלי דמי, דאלמא קומטרא מהני ככלי אחד, ולא בעינן אלא כלי אחד בלחוד. אלא אי קשיא הא קשיא, דאדרבה אפילו כלי שהוא כליין אמאי אינו מציל ואפילו בפחות מטפח, דמי גרע כליין מעורן שהוא מחובר עליהן ומהודק ואי לאו משום שין דכתיב בהו מציל, כדמוכח בפרק במה בהמה יוצאה בענין קמיעין. ונראה לי דלא קשיא כלל, דודאי לענין קדושתן של תפילין להכניסן לבית הכסא סגי חיפוי עור אי לאו משום שין, דכל שהן מחופין אפילו בחיפוי מהודק הרי הן בקדושתן. והכא הא דבעינן כלי לאו משום קדושה הוא, אלא דלאו בבית הכסא איירי, דהא בלילה הוא דמצרכינן כלי ובביתו ומשום כבוד שלא יהיו בזלזול על גבי קרקע, וכן מוכח בפירוש רש"י ז"ל [ברכות כ"ג ע"א], והתם בעינן כלי, ואם אינו כליין סגי כל דהוא, דכיון שאינו כליין לא בטיל לגבי תפילין, וכיון דכלי הוא הוי דבר חשוב להניח שם תפילין דרך כבודן, ואי הוי כליין, כיון דבטל קצת לגבי תפילין, וגם הכלי יש לו קדושה, אי לאו הוי כלי טפח הוו להו מוטלין בבזיון, ומשום הכי צריך טפח. כך נראה לי. כל זה העתקתי מלשון פרישתי.
והעולה מכל זה הוא, שלענין תשמיש המיטה אסור לשמש מיטתו בבית שיש בו תפילין אלא אם כן הם כלי בתוך כלי, והעליון כלי שאינו כליין. ואם יש מחיצה עשרה טפחים מפסקת שרי אפילו בלא כלי בתוך כלי, מקל וחומר דספר תורה [ברכות כ"ו ע"א]. ולתלותן בכליין מותר אפילו בכלי בפחות מטפח, ולהניחן בחלון או בתוך תיבה או על גבי דף נראה שאפילו בכלי אינו צריך. ולהיכנס בבית הכסא סגי בכיסוי כל דהו. ולהניחם על גבי קרקע, בכלי שאינו כליין מותר אפילו בפחות מטפח, ובכלי שהוא כליין צריך כלי טפח על טפח. ומזה אם אתה מזהירן יפה עשית. ושיעור טפח ששאלת. אני דקדקתי בשיעורו, לפי שיעור הנזכר בהלכות ספר תורה [פ"ט ה"ט] ולפי מה שאמרו בפרק התכלת [מנחות מ"א ע"ב], שהטפח חצי זרת שלי, והזרת שלי הוא הזרת הבינוני ממידת מוכרי בגדים בקנה המידה ממיורקא שהיא שמונה זרתות. אבל מורי הקדוש הרב רבי וידאל אפרים ז"ל היה מרבה בשיעורים, והיה אומר שהאמה שהיא בת שישה טפחים שיעורה שני זרתות וחצי מזרתות קנה המידה אשר במונטפשליר, שהקנה שלהם משמונה זרתות הם עשר זרתות מקנה המידה אשר במיורקא. הנה אצלכם סוחרים, צא וכוין המידה, והכרע בשכלך בין מידתו למידתי איזו היא יותר נכונה. עד כאן.
